<h1>הרוקח סימן תפ"א</h1>
<h2>דף ח:</h2>
אלו כלים צריכין טבילה הלקוחים מן העכו"ם חדשים הסכין והשפוד והגרזן והאסכלא והיורות והמחבת והמזלג וכוסות של כסף וזהב או ברזל וקדירה של מתכת וכיסוי של ברזל שעל הקדירה וברזל שאופין תחתיו וברזל שעושין רקיקים בבצק וריחים של פלפלין. בפ' בת' ואם הם ישנים ולקוחים מן העכו"ם אם נשתמש על ידי חמין מגעילן תחילה ואחר כך מטבילן, ואם דרכן להשתמש על ידי האור מלבנן באש ומטבילן. וזכוכית מטבילן. וכלי חרס אם מחופין בעופרת מטבילן במ' סאה. וכלים שנסדקו ותפורין בחוטי מתכת וכן דלי קשור במתכת. בשילהי ע"ז הסכין שפה והיא טהורה ומפרשינן בגמרא ונועצה עשר פעמים בקרקע במקום קשה, ובסכין שאין בה גומות, ולאכול בו צונן וכדמסיק גבי ר' יהודה מפני שהסכין בלע כמה איסור צריכה י' נעיצות לקנחה יפה. סכין ששחט בה טריפה די לקנח בבגד עב כדאמרי' בפרק א' דשחיטת חולין (דף ח') סכין טריפה די לו בצונן, ואי איכא בליתא דפרסא למיכפריה בו לא צריך. סכין של עכו"ם השוחט בו בדיעבד קולף במקום השחיטה לפי שכמה פעמים בלע על ידי רתיחה גמורה וכשבא לבית השחיטה מרתח' לפלוט לכך קולף, משום הכי פסקינן בפרק כל שעה (דף ל') שצריך להגעיל ברותחין סכיני דפסחא. סכין ארוך חד של עכו"ם צריך ללבן, בתוספ' הסכינין והשפודין והאסכלאות מלבן באור, ירושלמי דע"ז הסכין תוחבה בארץ, ר' בא בשם ר' יודה הדה דתימר בסכין קטנה אבל בסכין גדולה צריכה ליבון. ובפרק א' דשחיטת חולין (דף ח') הטבח צריך ג' סכינין אחד ששוחט בה ואחד שמחתך בה בשר ואחד שמחתך בה חלבים. בפרק כל הבשר (קי"א ע"ב) הסכין ששוחט בה אסור לחתוך בה רותח צונן בעי הדחה. צנון שחתכו בסכין אסור לאוכלו בכותח, וכן דסילקא. סכין שחותך בו בשר רותח אסור לחתוך בו צנון או כרוב או כרישין או בצלים או שומין ואם חתך אסור לאוכלן בחלב אבל אם חתך לפת או קישות גריד ליה לפיסקיה. וכן אם חתך בסכין של עכו"ם כרישין צריך לחתוך מקום הבלע ולהשליכו כדאמר בפרק שני דע"ז גבי קורט של חלתית.
<h2>דף קיא:</h2>
אלו כלים צריכין טבילה הלקוחים מן העכו"ם חדשים הסכין והשפוד והגרזן והאסכלא והיורות והמחבת והמזלג וכוסות של כסף וזהב או ברזל וקדירה של מתכת וכיסוי של ברזל שעל הקדירה וברזל שאופין תחתיו וברזל שעושין רקיקים בבצק וריחים של פלפלין. בפ' בת' ואם הם ישנים ולקוחים מן העכו"ם אם נשתמש על ידי חמין מגעילן תחילה ואחר כך מטבילן, ואם דרכן להשתמש על ידי האור מלבנן באש ומטבילן. וזכוכית מטבילן. וכלי חרס אם מחופין בעופרת מטבילן במ' סאה. וכלים שנסדקו ותפורין בחוטי מתכת וכן דלי קשור במתכת. בשילהי ע"ז הסכין שפה והיא טהורה ומפרשינן בגמרא ונועצה עשר פעמים בקרקע במקום קשה, ובסכין שאין בה גומות, ולאכול בו צונן וכדמסיק גבי ר' יהודה מפני שהסכין בלע כמה איסור צריכה י' נעיצות לקנחה יפה. סכין ששחט בה טריפה די לקנח בבגד עב כדאמרי' בפרק א' דשחיטת חולין (דף ח') סכין טריפה די לו בצונן, ואי איכא בליתא דפרסא למיכפריה בו לא צריך. סכין של עכו"ם השוחט בו בדיעבד קולף במקום השחיטה לפי שכמה פעמים בלע על ידי רתיחה גמורה וכשבא לבית השחיטה מרתח' לפלוט לכך קולף, משום הכי פסקינן בפרק כל שעה (דף ל') שצריך להגעיל ברותחין סכיני דפסחא. סכין ארוך חד של עכו"ם צריך ללבן, בתוספ' הסכינין והשפודין והאסכלאות מלבן באור, ירושלמי דע"ז הסכין תוחבה בארץ, ר' בא בשם ר' יודה הדה דתימר בסכין קטנה אבל בסכין גדולה צריכה ליבון. ובפרק א' דשחיטת חולין (דף ח') הטבח צריך ג' סכינין אחד ששוחט בה ואחד שמחתך בה בשר ואחד שמחתך בה חלבים. בפרק כל הבשר (קי"א ע"ב) הסכין ששוחט בה אסור לחתוך בה רותח צונן בעי הדחה. צנון שחתכו בסכין אסור לאוכלו בכותח, וכן דסילקא. סכין שחותך בו בשר רותח אסור לחתוך בו צנון או כרוב או כרישין או בצלים או שומין ואם חתך אסור לאוכלן בחלב אבל אם חתך לפת או קישות גריד ליה לפיסקיה. וכן אם חתך בסכין של עכו"ם כרישין צריך לחתוך מקום הבלע ולהשליכו כדאמר בפרק שני דע"ז גבי קורט של חלתית.
